פסק-דין בתיק עמ"נ 36100-11-10

לפניי ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות שדחתה ערר כנגד החלטת רשם הקבלנים לנקוט נגד המערערת אמצעי משמעת של התליית רישיון על תנאי למשך 3 שנים.

הנסיבות

המערערת היא חברה פרטית לעבודה קבלנית ורשומה בפנקס הקבלנים המתנהל על פי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ו-1969 (להלן: " חוק הרישום"). בשנת 1995 העניק רשם הקבלנים (להלן: " רשם הקבלנים או הרשם") למערערת סיווג ג-5 בענף 100 (בנייה) שהוא הסיווג המאפשר ביצוע עבודות קבלניות בהיקף בלתי מוגבל.

למן יוני 2009 קיבל רשם הקבלנים שמונה תלונות בגין ליקויי בנייה שנתגלו בדירות שבנתה  המערערת ביישוב גן יבנה. מן התלונות עולה המערערת לא טיפלה בליקויי בנייה שהציגו לפניה הדיירים לרבות ליקויים שהיו אמורים להכלל במסגרת שנת הבדק ב-2006.

פניות הדיירים זכו למענה קצר מצד המערערת כי תואם מועד לבדיקת התלונות בביתו של כל דייר מתלונן ועל כן אין מקום להגיב לתלונה בפירוט.

בעקבות זה החליט הרשם לערוך בדיקה מדגמית כדי לעמוד על טיבם של ליקויי הבניה הנטענים. הבדיקה נערכה בשלושה מתוך שמונת הבתים מושאי התלונות. בכל הבתים שנבדקו נתגלתה בעייה של התפוררות הריצוף וכן התברר שהמערערת מסרבת להחליפו.

הרשם העביר את ממצאיו לתגובת המערערת וזו הגיבה ביום 7.1.10 וטענה שהמתלוננים רכשו את הבתים לאחר שבנייתם הושלמה ולאחר שהתרשמו באופן בלתי אמצעי מהבית בכללותו לרבות מהריצוף. המערערת אף טענה כי החלפת הריצוף במועד הנוכחי עלולה לגרום לפער בגוון הצבע בין המרצפות הישנות לחדשות.

המתלוננים הגיבו לממצאי הרשם בטענה כי היה על המערערת לבצע את תיקוני שנת הבדק במועדם, כשבמלאי שברשותה מרצפות דומות. עוד טענו המתלוננים שתהליך ההתפוררות הריצוף הוא הדרגתי וצפוי להידרדרות נוספת אם לא יטופל.

הרשם ביקש מהועדה המייעצת לרשם הקבלנים (להלן: " הוועדה המייעצת") לחוות דעתה בשאלה האם המערערת הפרה את תקנה 2(6) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (ערעור מהימנות והתנהגות בניגוד למקובל) התשמ"ט-1989 (להלן: " תקנות ערעור מהימנות") והאם יש לנקוט כנגדה אמצעי משמעת או לבטל את רישומה בפנקס הקבלנים.

ביום 23.3.10 ערכה הועדה המייעצת דיון שבו נכחו בין היתר ב"כ המערערת ומהנדס מטעמה. הוועדה המייעצת סברה שמתקיימים התנאים הקבועים בחוק ובתקנות ערעור מהימנות המצדיקים הטלת סנקציות על המערערת בשל העדר טיפול סביר בליקויים והימשכות ההליכים מול המתלוננים. הועדה המייעצת המליצה להתלות על תנאי את רישומה של המערערת למשך 3 שנים. ולקבוע קנס מותנה של 15,000 ש"ח ל-3 שנים.

הרשם אימץ את המלצות הועדה והשית על המערערת עונש כאמור לעיל.

המערערת הגישה ערר על החלטת הרשם וביום 24.9.10 דחתה וועדת הערר את הערר. מכאן הערעור.

עיקר טענות המערערת

בפי המערערת ארבע טענות עיקריות: 1) הדיון בועדה המייעצת קויים ללא פרוטוקול;                     2) המערערת נשללה היכולת לחקור את עורך הדו"ח ההנדסי מטעם רשם הקבלנים; 3) הרוכשים רכשו את הדירות על הריצוף שבו;  4) העונש אינו סביר ואינו מידתי.

העדר פרוטוקול

המערערת סברה שהדיון לפני הוועדה המייעצת הוקלט. התברר לה להפתעתה שלא הייתה הקלטה וכי נרשם פרוטוקול בכתב יד. רישום כזה עלול להיות חסר והחסר עשוי להיות רב משמעות. אילו ידעה המערערת שאין הקלטה הייתה עומדת על קיום הקלטה. קיום הליך שהוא כעין שימוע לפני נקיטת סנקציה משמעותית מצריך תיעוד מדוקדק של הדיון.

כך יוצא שהוועדה המייעצת נסמכה על רישום חסר ושגוי (למשל וועדת הערר כתבה בהחלטתה     שב-52 יחידות הדיור קיימת בעיית ריצוף; בה בעת שבפועל נבדקו רק 8 יחידות דיור).

אי חקירת עורך הדו"ח מטעם המשיב

המהנדס דן פריידלין (להלן: " המהנדס"), הגיש חוות דעת מומחה מטעם רשם הקבלנים, אך הוא לא התייצב לדיון לפני הועדה המייעצת וממילא לא נחקר על חוות דעתו. על כן לא ניתן לדעת האם חלק מן הליקויים המוזכרים בדו"חותיו נגרמו על ידי המערערת או על ידי המתלוננים עצמם. ליקויים אחרים שפורטו בדו"ח כלל אינם באחריות המערערת ויכול שנוצרו משימוש בלתי זהיר בדירה על ידי מחזיקיה, (למשל שריטה על דלת הכניסה הראשית). בהעדר חקירה ובירור עובדתי, נפגעה זכותה של המערערת להפריך את ממצאי הדו"ח ולהוכיח כי אינה אחראית לליקויים. נוסף לכך,  המערערת לא הועמדה על זכותה להגיש חוות דעת של מומחה מטעמה.